מודרניזציה של תכנון אדריכלי בקיבוץ ובמושב

הנוף האדריכלי הבנוי של הקיבוצים והמושבים, הוא עדות להתפתחות התרבותית, החברתית, ההיסטורית, והכל כך ייחודית של הקהילות הכפריות בישראל. כמושבניקית מלידה, אני נוכחת מידיי יום בעקרונות המקומיים של החיים המשותפים והחקלאיים, לצד החזון של האגודות השיתופיות.

השורשים האדריכליים של המושבים והקיבוצים, הושפעו אידאולוגית מרעיונות סוציאליסטיים וציוניים, כשקהילות חלוציות ביקשו להקים יישובים כפריים וליישב את אדמת אבותינו. התכנון האדריכלי במרחב הונע על-ידי הצורך הארגון חקלאי יעיל ויישוב הגבולות החדשים, ולעיתים, הקרבה לאדמות חקלאיות קדמה לשיקולים אסתטיים. גם לאחר הקמתה של מדינת ישראל, עם כל הקשיים שחוו הסבים והסבתות שלנו, הקמנו חקלאות ויישובים לתפארת!

בעשור האחרון, אנו עדים להתפתחות במרחב הכפרי, ולשינויים באדריכלות הפרטית ובצרכים של המשפחות הצעירות המושבים ובקיבוצים, ועדיין, שיקולים משפחתיים וחברתיים נוכחים לצד קבלת ההחלטות.

כך למשל, בן ממשיך יבחר לתכנן את ביתו הפרטי בשטח המגורים של הנחלה במושב, ובני הקיבוץ ייבחרו לבנות את ביתם בשכונות ההרחבה הקרובות. גם האדריכלות הפנימית משדרת חוויה מחודשת של ביחד, עם אזורים גדולים לאירוח, מטבחים מרווחים עם הרבה מקומות אחסון ופינות מנגל מפנקות.

בשנים האחרונות, הבתים שאנחנו מתכננים בקיבוצים מתאפיינים בגווני אדמה רכים, קווים פשוטים וצנועים, המלווים בפונקציונליות ורוח קהילתית. בעיצוב ואדריכלות הפנים, השימוש בחומרים טבעיים כמו חיפויי אבן פראית או לבנים מפירוק, לצד שילוב עם עץ ופורמייקות בגווני אבן, משקפים את החיבור לאדמה ולמקום. גם במושבים המצב דומה, עם תוספות ייחודיות כמו בריכות מי מלח עם פסיפסים מיוחדים, וגופי תאורה עתיקים, משקפת פשטות יחד עם טכנולוגיה וחיי נוחות ומותרות.

אחרי יותר מעשור של תכנון אדריכלי ועיצוב ואדריכלות פנים בנחלות, מושבים, וקיבוצים במרחב הכפרי בישראל, ליווינו משפחות מגוונות מרקעים שונים, קטנות וגדולות. ההבנה הרוחבית שפיתחנו ביחס לצרכים החברתיים הייחודיים לצד הצרכים העכשוויים, חיונית לתכנון אדריכלי מוצלח ונכון, המאפשר לקום בכל בוקר עם חיוך!